Haisha Batmuna - האישה בתמונה

בתמונה ממוסגרת
באור אפרפר
בחדר קטן
בשקט מוכר
בשמלה שחורה
בבדידות מתגברת
מדקה לדקה השעה מתאחרת

אהיל מתנדנד מתקרה מתקלפת
שעון מתקתק על שידה מתעיייפת
כאב מתיישן מתחלף בהרגל
אבק מצטבר על ליבי העצל

בחלון
בדממה
רק הרוח מביאה עימה
זכרון הסתיו שבו עזב
פיסת מכתב שלא כתב
ומספרת שלא טוב לו וקשה לו בלעדי
לכן בסתיו הבא הוא בודאי ישוב אלי

בתמונה ממוסגרת
בגב מקומר
דמעה מתחמקת אל ריק מנוכר
עצובה ושותקת ילדתי בידי
בשמלה אפורה
היא גדלה בדמותי

בחלון
בדממה
רק הרוח מביאה עימה
זכרון הסתיו שבו עזב
פיסת מכתב שלא כתב
ומספרת שלא טוב לו וקשה לו בלעדי
לכן בסתיו הבא הוא בודאי ישוב אלי

לכן בסתיו הבא הוא בודאי ישוב אלי